פסק-דין בתיק ת"ק 008850/02

1.         בפני תביעה לפיצוי בגין איחור בהגעת מטענו האישי של התובע ליעדו.

התובע טס למרמריס שבתורכיה ביום 26/7/01, המזוודה שמסר לא הגיעה ליעדה ונמסרה לו רק בסוף הטיול בשדה התעופה, במרמריס.

2.     התביעה הוגשה כנגד הנתבעת מס' 1, סוכנות הנסיעות באמצעותה נרכשה חבילת הנופש. התביעה נגד הנתבעת מס' 1 נמחקה בהסכמה בישיבת יום 17/10/02.

הנתבעת מס' 2, כלל תעופה בע"מ, (להלן: כלל תעופה) הינה סיטונאית תיירות שסיפקה את חבילת הנופש שנרכשה על ידי התובע.

הנתבעת מס' 3, קיו.אי.אס ישראל בע"מ (להלן: הנתבעת מס' 3), משמשת כספקית שרותי קרקע לחברות תעופה בשדה התעופה בן גוריון וסיפקה, בין היתר, שרותי קרקע לנתבעת מס' 4, חברת התעופה שביצעה את הטיסה. כן משמשת הנתבעת מס' 3, ככתובת למסירת כתבי בית דין לנתבעת מס' 4, חברת התעופה.

הנתבעת מס' 4, סקיי אירליינס, הינה חברת התעופה שביצעה את הטיסה נשוא התביעה (להלן: המוביל האוירי).

3.     כלל תעופה טענה כי האחריות לאיחור בהגעת המטען ליעדו מוטלת על המוביל האוירי.

הנתבעת מס' 3, טענה גם היא כי האחריות לאיחור בהובלת המטען מוטלת על המוביל האוירי וכי על הנתבעת מס' 3, המשמשת כספקית שרותי קרקע למוביל האוירי, אינה מוטלת כל אחריות בנסיבות העניין.

4.     בישיבת יום 17/10/02, חזרה נציגת הנתבעת מס' 3 על טענתה כי האחריות מוטלת על המוביל האוירי ועל פי הצהרתה כי הנתבעת מס' 3, משמשת ככתובת למסירת כתבי בית דין, למוביל האוירי, צורף המוביל האוירי כנתבע נוסף.

כן נטען כי הנתבעת מס' 3, העבירה את כרטיסי הטיסה ושובר המטען, למוביל האוירי אך זה סירב לפצות את התובע.

5.     ביום 2/12/01, הגישה הנתבעת מס' 3, הודעה לבית המשפט על פיה קיבלה הנתבעת מס' 3 את כתב התביעה שהוגש כנגד המוביל האוירי ומסרה אותו למוביל האוירי, במשרדיו שבתורכיה.

כן הוסיפה הנתבעת מס' 3 ומסרה כי המוביל האוירי הודיע לה כי יהא מוכן לפצות את התובע בסך השווה ל-100 $, מבלי להכיר באחריות.

מעבר להודעה זו של הנתבעת מס' 3, בשם המוביל האוירי, לא הוגש כתב הגנה על ידי המוביל האוירי למרות שכאמור, כתב התביעה נמסר לנתבעת מס' 3, המשמשת ככתובת למסירת כתבי בית דין, למוביל האוירי. לפיכך זכאי התובע לפסק דין כנגד המוביל האוירי הן בשל אי הגשת כתב הגנה  והן על פי הדין, כפי שיובהר בהמשך.

6.         אין חולק כי על התביעה חלות הוראות חוק התובלה האוירית תש"מ -  1980 (להלן: החוק).

החוק החיל בענייננו את הוראות אמנת ורשה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה אוירית בינלאומית (להלן: אמנת ורשה) לרבות פרוטוקולים והוראות מאוחרות יותר שתיקנו את האמנה.

בסעיף 10 לחוק נקבע עקרון ייחוד העילה, כדלקמן:

"אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו, לפי חוק זה לנזק לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר ולא תשמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו".

סעיף 19 לאמנת ורשה קובע כדלקמן:

"המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אוירית של נוסעים, כבודה או טובין".